יובל סיון, ששימש כמורה להיסטוריה ולימים כמנהל בית ספר שש שנתי ברחובות, מסביר על שלושת הגורמים העיקריים ליציאת יהודי ארצות האיסלאם לארץ ישראל.
1. הקמת מדינת ישראל – בשנת 1948 חיו בארצות האסלאם כמיליון יהודים. יהודים אלו קיבלו בהתרגשות ובהתלהבות את הקמת מדינת ישראל. מתוך אמונתם הדתית, מסביר יובל סיוון כי ראו רבים בהקמת מדינת ישראל נס, ורמז לגאולה שעתידה לבוא. אולם, רק מעטים מגילויי השמחה, כמו אלה שהיו בערים טוניס (בטוניסיה) וטריפולי (שבלוב) היו פומביים. היהודים, ששמחו לשמוע את הבשורה על הקמת המדינה נהגו באיפוק גם מחשש לביטחונם האישי וגם מפני שלא רצו לפגוע ברגשות שכניהם המוסלמים. לימים, התרגשותם הגדולה התבטאה בעלייה לארץ ישראל.
2. המלחמה לעצמאות ישראל – בהשפעת מלחמת העצמאות, בחודש יוני 1948, היו מעשי אלימות נגד יהודים במרוקו, במצרים ובלוב. כמו כן, תבוסת מדינות ערב במלחמה הגבירה את חששות היהודים מסביר סיוון. כלומר, היהודים חששו לחייהם לאור מלחמת העצמאות ולכן רבים מהם עלו לארץ ישראל.
3. דה- קולוניזציה ועצמאות המדינות הקולוניאליות – יובל סיוון מסביר כי תהליך זה עורר חששות כבדים אצל היהודים. היהודים, שקשרו קשרים עם נציגי השלטון הקולוניאלי, חששו להרעת מעמדם ולערעור ביטחונם האישי לכשתוכרז עצמאותן של המדינות הערביות שבהן חיו. שליטים ערבים העלימו עין מיציאת יהודים או שיתפו פעולה בחשאי עם יציאתם. השליטים הערביים כנראה בחרו במדיניות זו בהשפעת הקשרים הטובים שנרקמו בינם לבין היהודים, ומתוך הנחה שיציאת היהודים תסייע לפתור בעיות כלכליות במדינתם וגם בזירה הבינלאומית.
