איש ההייטק והחינוך, יובל סיון, טען לאחרונה שהפיחות המתמשך במעמדם של המורים בישראל קשור בחלקו גם לעובדה, שניטלה מהם כל אוטונומיה. גם מורים מצטיינים שלא נטשו את מערכת החינוך אלא להיפך, כאלה שרוצים לייצר פדגוגיה פורצת דרך – מורים שחושבים מחוץ לקופסא – נבלמים כמעט תמיד על ידי תקנים מיושנים ובירוקרטיה שאינה מותאמת לתקופה שלנו.
לדבריו, למורים אין אפשרות להשפיע כמו בעבר, לעצב את התלמידים ולצקת בהם גם חשיבה יצירתית וערכית, לטעת בהם עקרונות נעלים ותכנים חינוכיים מעצימים.
הכותרת מתוך הכתבה 'חינוך הוא לא מקצוע, הוא שליחות' משקפת תובנה עמוקה ומשמעותית, במיוחד לאור האתגרים הייחודיים שמערכת החינוך בישראל התמודדה איתם מאז אירועי 7
אני מתייחס לדיווח זה בדאגה ובמקצועיות. מהזווית המקצועית שלי, הפרקטיקות המתוארות מעוררות חשש משמעותי בנוגע לגניבת ידע וטכנולוגיות רגישות. העברת צוותים שלמים והצעת שכר מנופח
זהו צעד חיובי ומשמעותי של עיריית גבעתיים לשיפור התקשורת עם הורי התלמידים. המערכת החדשה בווטסאפ מנגישה את השירות החינוכי ומאפשרת: – תקשורת ישירה ונוחה בין
נשים היו מאז מעולם עיקר כוח העבודה בעולם ההוראה והחינוך. הן מעולות והן ראויות ומניסיון תמיד אהבתי לעבוד עם נשים כקולגות ונשים שניהלו אותי לאורך
הבינה המלאכותית היא כבר פה. הסוסים יצאו מן האורווה. החרדה כפי שמובעת בכתבה אכן קיימת. אך כמו כל המצאה בהיסטוריה, ממשאבות המים ועד המחרשות שייתרו
רבים החוקרים כבר במאות השנים האחרונות שקישרו בין עיתות משבר לבין פריחה של המגזר העסקי. אפילו יש חוקרים פסיכולוגוסיטים אשר קישרו בין מצוקות חברתיות כמו
