במאמר זה, יובל סיוון מתאר איזה גורמים השפיעו על גורל היהודים בארצות האסלאם, ומה היו הסיבות לכך שמספר היהודים בארצות אלה הלך ופחת עם השנים.
1. הקמת מדינת ישראל– בשנת 1948 חיו בארצות האסלאם כמיליון יהודים. הם קיבלו בהתרגשות ובהתלהבות את הקמת מדינת ישראל. מתוך אמונתם הדתית ראו רבים בהקמת מדינת ישראל נס, ורמז לגאולה שאמורה לבוא, טוען יובל סיוון. אולם רק מעטים מגילויי השמחה, כמו אלה שהיו בערים טוניס (בטוניסיה) וטריפולי (שבלוב) היו פומביים. היהודים, ששמחו לשמוע את הבשורה על הקמת המדינה נהגו באיפוק גם מחשש לביטחונם האישי וגם מפני שלא רצו לפגוע ברגשות שכניהם המוסלמים. התרגשותם הגדולה התבטאה בעלייה לארץ ישראל.
2. המלחמה לעצמאות ישראל– יובל סיוון מסביר, שבהשפעת מלחמת העצמאות, בחודש יוני 1948, היו מעשי אלימות נגד יהודים במרוקו, במצרים ובלוב. כמו כן, תבוסת מדינות ערב במלחמה הגבירה את חששות היהודים. כלומר, היהודים חששו לחייהם לאור מלחמת העצמאות ולכן רבים מהם עלו לארץ ישראל.
3. דה – קולוניזציה ועצמאות המדינות הקולוניאליות- תהליך זה עורר חששות כבדים אצל היהודים. היהודים, שקשרו קשרים עם נציגי השלטון הקולוניאלי, חששו להרעת מעמדם ולערעור ביטחונם האישי לכשתוכרז עצמאותן של המדינות הערביות שבהן חיו. שליטים ערבים העלימו עין מיציאת יהודים או שיתפו פעולה בחשאי עם יציאתם, לפי יובל סיוון. השליטים הערביים כנראה בחרו במדיניות זו בהשפעת הקשרים הטובים שנרקמו בינם לבין היהודים, ומתוך הנחה שיציאת היהודים תסייע לפתור בעיות כלכליות במדינתם וגם בזירה הבינלאומית.
